פסק-דין בתיק ע"ו 31991-12-12

1.         המערער יליד 1963. בשנת 1985 נפגע בתאונת דרכים כשהתהפך רכב בו נסע. בשנת 1994 הגיש בקשה להכיר בו כנכה ואכן בשנת 1995 הוכר כנכה בדרגה של 1% בשל כאבים בתנועות כיפוף וסיבוב בירך שמאל תחת הסעיף 35(1)א' "מצב אחרי חבלה במפשעות עם הפרעות מזעריות".

2.         בחודש דצמבר 2012 הגיש המערער בקשה להכיר בהחמרה במצבו בצרוף חוות דעת של ד"ר סעיד ראיק מיום 31.5.10. המומחה מטעם המערער ציין בחוות דעתו כי קיים תהליך ארטריטי במשך השנים והוא לדעתו תוצאה של הפגיעה שארעה לפני שנים רבות. לפיכך המליץ לקבוע דרגה של 20% בגין הגבלה בתנועות מפרק ירך שמאל ו-10% נכות בגין השפעה על תפקוד מפרק ירך ימין.

3.         ועדה מחוזית מיום 28.12.11 קבעה כי לדעתה אין החמרה בכאבים ודחתה את חוות דעתו של ד"ר ראיק בשל אי התאמה לממצאים הפיזיקליים.

4.         המערער ערער לועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 20.6.12 וביום 24.10.12. הועדה שמעה את טענות הנבדק. הועדה בדקה את המערער וציינה באופן פרטני את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול. הועדה ציינה כי במיפוי עצמות מיום 21.12.95 קיימת קליטה מעט מוגברת דיפוזית בפרק הירך משמאל, במיפוי עצמות מיום 4.12.06 אין לראות קליטה פתולוגית במפרקי הירכיים, כך גם במיפוי מיום 21.10.09 כולל בדיקת סקפט לאגן שאין לראות שם קליטה פתולוגית במפרק הירך בשני הצדדים. גם בצילומי רנטגן מיום 20.3.96 המתוארים בישיבת ועדה עליונה מיום 8.9.96 לא נראים שינוים פתולוגיים במפרקי הירכיים כך גם בצילום אגן ומפרק ירך שמאל מיום 19.6.85 שאין לראות בו כל ממצא פתולוגי. הועדה הרפואית העליונה ביקשה מהמערער לראות את צילומי ה - CT מיום 21.12.09 והתכנסה שוב לעיון בהם. או אז הודיע ב"כ המערער כי הצילומים לא אותרו והועדה הסתמכה על הפענוח כפי שנכתב על ידי ד"ר וולפסון מומחה ברדיולוגיה אבחנתית. בבדיקת CT של פרקי הירכיים מ- 21.12.09 הודגמו שינוים ניוונים קלים המתבטאים בסקלרוזיס סובכונדרלית באזור גג האיצטבלום ואי סדירות באזור הזה של השטחים המפרקיים. שינויים ניוונים דומים נמצאו במפרק סקרו-אליאקלי עם סקלרוזיס סובכונדרלית משני צידי המפרק ותופעות ואקום. כמו כן עיינה הועדה בצילום אגן ומפרקי ירכיים מיום 17.7.12, שם נראים שינויים ניווניים קלים במפרקי הירכייים דו צדדי במידה זהה.

בקטע הדיון ציינה הועדה כי לגבי הפגיעה משנת 1985 לא נמצאה פתולוגיה במפרק הירך, הצילומים שנעשו היו תקינים ומסקנתו של ד"ר צינמן היתה אז שקרוב לודאי מדובר במתיחה של רקמה רכה. השינויים הדימותיים העכשוויים כוללים את שני מפרקי הירכיים במידה דומה וגם של שני מפרקים סקרו-אליאקליים. הועדה מציינת כי שינויים אלו הינם שינויים ניווניים מוקדמים . הועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר ראיק והסכימה לכך שמדובר בשינוי ניווני קל בשני מפרקי הירכיים , אך לדעתה אין קשר על פי תקנה 9 לחוק הנכים ולא מדובר בהחמרה של מצב קודם אלא בשלב בלתי מוסב באזור מפרק הירכיים על פי תקנה 8א'.

5.         המערער טוען כי הועדה מדרג ראשון לא שללה קיומו של קשר סיבתי אלא קבעה כי אין החמרה בכאבים. לכן טוען כי הועדה הרפואית העליונה שגתה בהחלטתה שקבעה כי אין להכיר בנכות זו כנכות מוכרת לפי סעיף 9 וכי לא מדובר בהחמרה.

6.         המערער היום כבן 50. החבלה בגין תאונת הדרכים ארעה לפני כ- 28 שנה. במסמכי התאונה החבלה שטען לה המערער הינה במפשעה השמאלית. הכאבים שחש היו במפרק הירך משמאל. כך גם במסדרי החולים הסמוכים לתאונה המצויים בתיק הרפואי. הועדה פרטה כי בממצאים הדימותיים שלאחר התאונה לא נמצא ממצא פתולוגי המלמד על חבלה. עוד עולה מישיבת הועדה הראשונה שלאחר התאונה,  כי בצילום רנטגן משנת 1995 (בסמוך לאחר בקשת המערער להכיר בנכותו), לא נמצאו ממצאים חבלתיים כלשהם, כך גם לא בצילומי רנטגן מאוחרים יותר.

7.         סעיף 8א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) התש"ל 1969 קובע מקרים מיוחדים לחישוב נכות הנובעת מפגיעה מוחמרת ובין היתר מתייחס ל"שלב בלתי מוסב" שהוא "שלב בהתפתחות הפגימה שאינו נובע מהחמרת המחלה שארעה לנכה בזמן שירותו , עקב שירותו, אלא ממהלכה הטבעי של המחלה ואשר היה בא גם לולא ההחמרה האמורה". הועדה קבעה כי במקרה זה לא מדובר בנכות מוסבת, דהיינו נכות הנובעת מהפגיעה בשנת 1985, אלא מדובר בתהליך ניווני דו צדדי שהוא התפתחות טבעית בגופו של המערער.

הקביעה האם החמרה מהווה שלב מוסב או בלתי מוסב הינה קביעה רפואית וראו לעניין זה רע"א 3917/07 אריה גולן נ' קצין התגמולים - "...הועדות הרפואיות שדנו בעניינו של המבקש קבעו עובדתית כי השינויים הניווניים מהם סבל המבקש והצורך בניתוח נגרמו עקב השנים ומפאת גילו של המבקש, ללא קשר לפגימה הקלה בצוואר שהוכרה לפני שנים רבות. במילים אחרות, הוועדות הרפואיות הכריעו כי אין קשר בין הנכות שהוכרה בזמנו לשינויים הניווניים מהם סבל לאחרונה ושהצריכו ניתוח, בנימוק כי אין הוא מהווה שלב בהתפתחות הפגימה הנובעת מהחמרת המחלה המוכרת. קביעות אלה, לפיהן אין קשר רפואי בין הפגימות הינן, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בשיקול דעתן המקצועי של הוועדות הרפואיות ואין להתערב בהן, שכן הלכה פסוקה היא כי על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הועדה הרפואית. לפיכך אין טעם בהחזרת הדיון לועדה הרפואית. בנסיבות אלה נראה כי אין משמעות לאבחנה בין הוראת תקנה 8 לתקנה 9 לתקנות".

וכן ראו ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5)374: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת...על הקשר בין הפגימה המסוימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית".

הערעור מתייחס למעשה לקביעה רפואית מקצועית של הועדה הרפואית העליונה  וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון (15.6.05) - "... שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה".

8.         לפיכך, הערעור נדחה.

9.         אין צו להוצאות.

            10.       המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.

            11.        המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי מיכל זבטני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: